חפש בבלוג זה

יום שני, 11 בדצמבר 2017

מחווה מוזיקלית קצרה לאבי ע"ה, במלאת ח"י שנים לפטירתו

אחרי שאבא שלי נפטר, היום לפני 18 שנים, ניגשתי לחדר העבודה שלו ופתחתי את המגירות שלו. זה לא היה מעשה של מה בכך  - בחייו, נמנעתי מלגעת בשולחן העבודה שלו לחלוטין. בעצם, אפילו השהות בחדר הזה ללא צורך הייתה נדירה. הייתי מביא לו קפה ולפעמים, בחופשים הוא היה מבקש ממני יום או יומיים של עבודה שנראתה לי תמיד סיזיפית וחסרת משמעות, שכללה העברות ערמות של ניירות מקצה אחד של החדר לקצה השני. המטרה המוצהרת של העבודה הזו הייתה להעביר ספרים למדפים אלא שכל מי שעיניו בראשו  יכול היה להבחין בקלות כי המדפים כבר עמוסים עד אפס מקום. אז איך זה אמור היה לקרות? אבא שלי היה, בגדול, אדם די רציונלי אבל היחס שלו למרחב בהקשר הזה בהחלט גבל במיסטיקה.

כאמור, אחרי פטירתו בדחילו ורחימו, פתחתי את המגירות וגיליתי את אוסף הקסטות שלו (השנה הייתה 1999). סך הכל היו שם רק 3 פריטים של מוזיקה שנכתבה אחרי המאה ה-18:

1. קסטה אחת של פולקות - מוסיקה פולנית-אמריקאית שעוררה אצלו סוג של נוסטלגיה (נשמע לכם מעניין? תחשבו שוב. זה איום ונורא).
2. אוסף שירים של וילי נלסון האגדי. שנמצא איתנו עד היום.
3. קסטה כפולה של האנק ווילאמס, האגדי עוד יותר שהקליט בעיקר בשנות ה-40 ומת בגיל 29 בלבד.  (מי יודע, אולי בעולם האמת אבא שלי הולך לשמוע הופעות שלו מדי פעם).  הקסטה הכילה אוסף של הקלטות מתוכנית הרדיו של ויליאמס The Health and Hapiness Show שהוקלטה ב1949.



אם להודות על האמת, לא זכור לי ששמעתי את אבא שלי מקשיב לקסטות האלה. אבל לקחתי אותם ואני נהנה מהם עד היום. cחיבור המוזיקלי הזה ביננו יש משהו מפתיע. מעולם לא חשבתי על אבא שלי כמקור השפעה עלי בתחום הזה.  רוב המוזיקה שהוא הקשיב לה הייתה הרבה יותר מדי הרמונית בשבילי, בייחוד בשנות הנעורים הדיסהרמוניות במובהק. חוץ מזה, כמי שהיה כבר חלק מן הממסד בשנות השישים, אבא שלי סלד מכל ביטוי של הסיקסטיז. פעם הוא אמר לי שהוא ראה בהם את קיצה של התרבות האנושית. בקיצור, בוב דילן, שהיה צעיר מאבא שלי רק ב7 שנים ואפילו נולד באותה מדינה (מינסוטה), לא נכנס למגירה שלו.

בכל מקרה, הנה הם לפניכם, לעילוי נשמתנו.
 השיר של ויליאמס הוא סוג של שיר גוספל בעיבוד שלו. השיר של וילסון הוא Whiskey River -  אחד האהובים עלי (אלכוהול, על צורותיו השונות מככב בהרבה מהשירים שלו).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה