חפש בבלוג זה

יום שני, 7 במאי 2012

בית חיינו


על הסכסוכים האחרונים מסביב לקברו של ר' נחמן באומן

בפסח הייתי בצפון והתפללתי אצל הרשב"י. מעיון קצר בקירות הציון (איכשהו מי שרוצה תמיד מוצא מקום לתלות פשקווילים) הסתבר לי שמתרחש כעת דיון חריף וסוער מסביב לקברו של רבנו באומן. למעשה, המונח "דיון" הוא לא כל כך מדויק – נכון יותר יהיה לומר שמדובר בעימות אלים מן הסוג שכמובן מוסיף הרבה כבוד לתורה ולחסידות ומקרב את המוני בית ישראל לאביהם שבשמיים. בין היתר, חולק שם עלון די רציני (8 עמודים גדולים) תחת הכותרת: "אומן בית חיינו" שהוצא לאור על ידי "הוועדה להצלת אומן מכח שליטה והשפעה חילונית"
מה שהוביל לסערה הזו היא יוזמה שעלתה לאחרונה לפתח את אזור אומן כאתר תיירותי. חלק מן המודעות שראיתי במירון הדגישו את העובדה כי מדובר בסוג של מזימה ציונית : נסיון של המדינה להשתלט על אתר הקבר (כדי להרוויח כסף או כדי לעודד חילונות ולהדיח מתחזקים מדרכם הטובה – התשובה תלויה ברמת הפראנויה של כל אחד ואחד).  כך, "ברגע האחרון לפני סגירת הגליון" התגלה כי שר התיירות שלנו סטס מיסז'ניקוב (גם אני לא ידעתי) הצהיר כי "ישראל מתכוונת להפוך את אומן לגן עדן תיירותי".גם בעלון "בית חיינו" דובר על המדינה אבל הדגש הושם על כך שדווקא הרשויות האוקראיניות הם אלה שעומדות מאחורי הפיתוח. ככלל נראה כי הטענות העולות נגד הפיתוח הם שניים:

1.      הטענה כי המדינה רוצה להשתלט על המתחם. בהקשר הזה פורסמה החלטה של בד"ץ העדה החרדית כי אסור לשתף פעולה עם "הוועדה החדשה לעניני שיפוצים ותיקונים במתחם הקדוש באומאן הפועלים מטעם השלטונות של מדינת ישראל"
2.      הפחד כי הפיתוח יהיה בעל אופי "הנוגד את רגשות החסידים הנוסעים אל רבנו".

בתוך הקלחת הזו יש גם אחד בשם אלכס ויז'ניצר שהוא הממונה על הסיפור הזה מטעם הוועדה המשותפת של ישראל ואוקראינה ששימש בתפקידים אחרים (יו"ר מקורות ומע"צ). הדיון החם לגבי ויזניצר מתמקד בשאלה אם הוא פועל כנציגה של המדינה (לא טוב) או לחלופין כנציג של חברות פרטיות הממומנות מתרומות (אולי בסדר, תלוי את מי שואלים).
בפועל מדובר בבניית מגורים לשיכון החסידים (בתי מלון וקאראוונים) ועבודות תשתית לעיר כמו תשתית לאספקת מים וכן בניית כבישים ושדה תעופה. העלון גם מציין כל מיני רעיונות שעלו מן הצד האוקראיני לפיתוח התיירות בכל המחוז בדגש על פיתוח מסלולי תיירות  לאתרים הקשורים לתנועת החסידות ובניית מרכז תיירות שיכלול הופעות, מוזיאון וכדו'.
חיפוש קטן באינטרנט הוביל אותי לכתבה מפורטת ומצוינת שהופיעה באתר "ויהי אור". האתר עצמו הוא מעניין וראוי לעיון. למעשה מדובר בעיתון אינטרנטי שמנסה לספק קול אחר, "שפוי" (כך במקור) על העולם החרדי. העיתון הוא חתרני למדי ויש בו דיונים על כל הנושאים הבוערים (כניסה לשוק העבודה, אלימות, צניעות, צבא וכו') והרבה מאד ביקורת על החברה החרדית. הופעתו של העיתון החלה לאחר פרשת בית הספר בעמנואל והתחושות הקשות בקרב כותבי העיתון לגבי האפליה הממוסדת בעולם החרדי.
[כל זה מעניין אבל קצת לא קשור לעניננו. ולכן בכל זאת אוסיף עוד מילה. הכתבות באתר טובות וחלקם אפילו נועזות. מה שמאכזב זה רמת ההשתלחות חסרת הרסן בתגובות. הנה למשל אחת אופיינית: "הפלא הגדול על עם הארץ שכמותך, איך העבירו ממך עול מלכות ועול דרך ארץ, בזמן שלא קיבלת עליך עול תורה ואף לא ריח של תורה מימיך". מקסים]

האלימות המילולית הזו היא כלום לעומת האלימות הפיזית שמתוארת בכתבה. מסתבר שלפני מספר שבועות הותקף יצחק קעניג (אחיו של הרב אלעזר קעניג מצפת) משום שהוא מצדד בשיתוף פעולה עם אותו ויזניצר וחבר בוועדה הישראלית אוקראינית. לכן גלגלו אותו במדרגות, בעטו לו בראש וגרמו לו לכמה שברים ופגיעות בגולגלת. כל זה במתחם הקבר עצמו (אני מקווה שזה היה אחרי שאמרו תיקון הכללי ונתנו פרוטה לצדקה)
הכתבה שהופיע בנוגע למחלוקת באומן חושפת את העובדה כי למעשה מדובר במאבק כוחות בין כמה משפחות ברסלביות ותיקות (קרמר וחשין) לוועד העולמי של ברסלב. מבלי להלאות אתכם ואותי בפוליטיקה הקטנונית הזאת, השורה התחתונה היא זאת, והיא כנראה תפיל אתכם מהכסא: בעימות הזה יש אינטרסים של כוח וכסף שלא קשורים בהכרח לקדושת הציון ולהפצת אורו של רבינו בעולם.
(הקישור לכתבה משום מה לא עובד לי אבל הנה כתובת האתר. לכתבה קוראים "הקרב החם בברסלב" http://www.y-or.co.il/
 את הגליון עצמו אפשר לראות כאן. הוא מובא בבלוג חרדי אנטי ציוני  ודי פסיכיhttps://docs.google.com/file/d/1InYAWVD6PcZ0CKEBwkGfD97Jxd_zgiB14pdRxuR4fEkJxdzu2pFvVSEswPSq/edit?pli=1)

אבל אני רוצה לשים את הפוליטיקה הזו בצד לרגע. בעיני עצם המחאה הזו והנסיון לפנות כך לציבור הרחב מחזיר אותי למה שכתבתי כאן בתחילת השנה על הנסיון הנואש להשאיר את אומן כמקום שנמצא ב"ארץ ישראל" או במילים אחרות מחוץ לעולם. כתבתי אז כי המעבר דרך העולם, (ברכבות, באוטובסים, במטוסים, בשדה התעופה) הוא מקור לסבל, נקודת חיכוך שרוצים להמעיט אותה ככל הניתן. כך, כל שנה מופיעות הקריאות החתומות על ידי כל המנהיגים הגדולים של החסידות שלא לבקר בשוק המקומי שהוא מקום של פריצות וכדו', קריאות שזוכות אגב להתעלמות כמעט מוחלטת.
הפאניקה העולה מפי הגליון "בית חיינו" משקפת את הפחד של כולנו שהמקום הקדוש עלול להתקלקל ולהפוך להיות מקום תיירותי, כלומר מקום רגיל בעולם. למעשה, כל עוד שערי ברית המועצות היו נעולים ואי אפשר היה להגיע לאומן היה צער אבל לא אובדן. המקום היה קיים, פה ושם מתי מעט הצליחו להגיע אליו, במסירות נפש שכבר הפכה למיתולוגיה, הוא היה מרוחק ובלתי נגיש, מושא לחלומות. כש"נפרצה הדרך" והמחיצות האלה הוסרו נותר הקושי והריחוק הטבעי מן הסביבה. האזור של מתחם הקבר הפך להיות אי שמתגלה אמנם באופן עונתי אבל כשהוא נמצא קל מאד לדעת איפה הגבול בין ים ליבשה.
ואז פתאום הגיע הרעיון הזה, לפתח את העיר. יש מי שמנסה לומר שאומן זה מקום אמיתי בעולם, וכדרך העולם, הוא עלול להשתנות. מי יכול להיות מאחורי הרצון הזה לשנות את אומן? רק הציונים כמובן, אלה שתמיד רוצים לשנות ולקלקל הכל.  
האמת שגם אותי הרעיון הזה קצת מפחיד. לא הייתי רוצה שאומן תהפוך לדיסנילנד תיירותי ( זה לא נראה לי ממש מעבר לפינה. בכל זאת מדובר באוקראינה). אני גם לא מנסה אפילו להבין מי כאן פועל לטובת הציבור בכלל (יש לי חשש שאין כאן שום גורם כזה). אבל את העובדה שאי אפשר יהיה להשאיר את אומן עם תשתית של שנות החמישים במקרה הטוב (כי אנשים גרים שם) היא משהו שכנראה שנאלץ לקבל. יכול להיות שהתושבים שם ירצו מתישהו להנות ממים זורמים לדוגמה או משיפור מסוים בנקיון המרחב הציבורי.
הקבר וגם הפוקדים אותו יהיו שם עוד שנים רבות אבל כמו כל הנסיונות לשימור בועות (כלומר 90% מהקמפיינים החרדים בכל נושא) כנראה שלא נצליח לשמר את הבועה בדיוק כפי שהיא עכשיו. ככה זה, אפילו בארץ ישראל דברים משתנים לפעמים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה